בחירת הצמד התרמי צריכה להתבסס על שיקולים מקיפים כמו טווח טמפרטורות השימוש, הדיוק הנדרש, אווירת השימוש, ביצועי אובייקט המדידה, זמן התגובה והיתרונות הכלכליים.
1. בחירת דיוק המדידה וטווח מדידת הטמפרטורה
כאשר טמפרטורת הפעולה היא 1300 ~ 1800 ℃ והדיוק גבוה יחסית, בדרך כלל נעשה שימוש בצמד תרמי מסוג B; הדיוק אינו גבוה, והאטמוספרה מאפשרת שימוש בצמדים תרמיים של טונגסטן רניום. בדרך כלל, משתמשים בצמדים תרמיים של טונגסטן רניום כאשר הטמפרטורה גבוהה מ-1800 ℃; 1000 ~ 1300 ℃ דורש דיוק גבוה ודיוק גבוה. צמד תרמי זמין מסוג S וצמד תרמי מסוג N; מתחת ל-1000 ℃ בדרך כלל משתמשים בצמד תרמי מסוג K וצמד תרמי מסוג N, מתחת ל-400 ℃ בדרך כלל משתמשים בצמד תרמי מסוג E; מתחת ל-250℃ ומדידת הטמפרטורה השלילית משתמשת בדרך כלל בצמד תרמי מסוג T, שהוא יציב ודיוק גבוה בטמפרטורה נמוכה.
2. בחירת האווירה
צמדים תרמיים מסוג S, מסוג B ו-K מתאימים לשימוש באווירה מחמצנת חזקה ומפחיתה חלשה, צמדים תרמיים מסוג J ו-T מתאימים לאטמוספרות מחמצנות והפחתות חלשות. אם נעשה שימוש בצינור מגן עם אטימות טובה יותר, דרישות האווירה אינן מחמירות מדי.
3. בחירת עמידות ותגובה תרמית
לצמדים תרמיים בעלי קוטר תיל גדול יש עמידות טובה יותר, אך יש להם תגובה איטית יותר. עבור צמדים תרמיים בעלי קיבולת חום גדולה, התגובה איטית. כאשר מודדים טמפרטורות עם שיפועים גדולים, בקרת הטמפרטורה גרועה במקרה של בקרת טמפרטורה. זה מצריך זמן תגובה מהיר ומידת עמידות מסוימת ולכן נכון יותר לבחור בזוג משוריין.
4. אופי ומצב אובייקט המדידה לבחירת הצמד התרמי
מדידת הטמפרטורה של עצמים נעים, עצמים רוטטים וכלי לחץ גבוה דורשת חוזק מכני גבוה. אטמוספרות מזוהמות כימית דורשות צינורות מגן. במקרה של הפרעות חשמליות, נדרש בידוד גבוה יותר.
תהליך בחירה: דגם-מספר אינדקס-מוגן פיצוץ-דרגה-דיוק-דרגה-התקנה וצינור מגן קבוע באורך חומר או עומק החדרה
