הסיבה לכך ששיטות קביעת מוצרי נפט מחולקות לשיטת כוס פתוחה ושיטת כוס סגורה נקבעת בעיקר על פי אופי ותנאי השימוש של מוצרי נפט.
בדרך כלל, שיטת הכוס הסגורה משמשת בעיקר למוצרי נפט קלים בעלי תכונות אידוי גבוהות, כגון שמן ממס, נפט וכו'. מכיוון שתנאי המדידה דומים לאחסון והשימוש בפועל במוצרי שמן קל, ניתן להשתמש בו כ בסיס למדדי בטיחות אש.
שיטת הכוס הפתוחה משמשת בעיקר לשמן סיכה ומוצרי נפט כבדים. מכיוון שבשיטת הכוס הפתוחה, הקיטור הנוצר מחימום מוצרי נפט מתפזר ללא הרף לאוויר שמסביב, מה שהופך את נקודת ההבזק הנמדדת לגבוהה יותר. עבור רוב שמני הסיכה והשמנים הכבדים, במיוחד בשימוש בחלקים לא סגורים או בתנאי טמפרטורה נמוכים, אפילו כמות קטנה של תערובות קלות תתנדף במהלך השימוש ולא תגרום לשריפה או פיצוץ. לכן, מוצרים אלו נמדדים על ידי הכוס הפתוחה שיטה.
בחלק ממפרטי שמן הסיכה, ישנם שני מדדי איכות: פתוח וסגור. המטרה היא לבדוק את רוחב חלקיק שמן הסיכה והאם הוא מכיל רכיבים קלים. חלק משמני סיכה משמשים במיכלים אטומים. במהלך השימוש, טמפרטורות גבוהות נגרמות לרוב מסיבות שונות (כגון התחממות יתר של ציוד במהירויות גבוהות או סיבות אחרות, הפרעות זרם, קשתות וכו'). שמן הסיכה עלול לייצר תוצרי פירוק, או מסיבות אחרות. לחלקים חודרים רכיבים קלים. לאחר שרכיבים אלו מתאדים ומתערבבים עם אוויר במיכל סגור, קיימת סכנת שריפה ופיצוץ. עם זאת, כאשר משתמשים בשיטת הכוס הפתוחה למדידה, ייתכן שלא יימצא קיומם של רכיבים קלים כאלה שקל לאידוי, ולכן נקבע כי יש להשתמש בשיטת הכוס הסגורה למדידה, כגון נפט ממס. זאת על מנת להתאים לחלוטין את תנאי השימוש, כך שנקודת ההבזק הנמדדת תהיה דומה למצב בפועל בשימוש.
